פסק-דין בתיק הפ"ב 39388-11-10

רקע

בפניי בקשה לביטול פסק בורר אשר ניתן בתיק מס' 52/09 (אברהם זקצר נ' קיבוץ אשדות יעקב איחוד) על ידי רשות השיפוט של ההסתדרות (להלן: "רשות השיפוט" ו/או "הבוררים") ביום  19/10/10.

המבקש, הינו קיבוץ אשדות יעקב איחוד (להלן: "המבקש") המשיב, מר אברהם זקצר, יליד 1936, היה חבר במבקש משנת 1955 ועד לשנת 1992. מספר שנים לפני עזיבת המשיב את המבקש, נפטרה זוגתו לחיים - אף היא חברת קיבוץ - (להלן: "המנוחה"). למנוחה, שעבדה כעובדת חוץ מטעם הקיבוץ במשרד החינוך, נצטברו זכויות פנסיוניות שהועברו לאחר פטירתה לידי המשיב כפנסיית שאירים.

לאחר עזיבת המשיב את הקיבוץ זכאי היה לפיצויי עזיבה הכוללים קצבה חודשית מהקיבוץ, החל מגיל 65 בשיעור שנקבע בכללים בדבר זכויות חבר יוצא או מוצא מהקיבוץ.

בעת עזיבת המשיב את הקיבוץ, קוזזה ע"י המבקש, מכספי העזיבה להם זכאי המשיב מתוקף היותו חבר קיבוץ (להלן: "דמי העזיבה"), קצבת השאירים הנ"ל, שניתנה לו בגין פטירת זוגתו וזאת לטעמו של המבקש בהתאם לכללים משנת 1985 לעניין דרך חישוב הקיצבה. לפיכך, תבע המשיב את המבקש ופנה אל רשות השיפוט (אשר משמשת כבוררת בעת מחלוקות בין הצדדים לפי תקנון הקיבוץ) ובתביעתו ביקש שייקבע כי אין להפחית מן הקצבה החודשית המגיעה לו, את קצבת השאירים בגין פטירת זוגתו, זאת נוכח הסדר חדש שנכנס לתוקף כמספר חודשים אחר עזיבתו את הקיבוץ.

בערכאת הבוררות הראשונה נדחתה תביעת המשיב היות ונקבע כי אין תחולה להסדר החדש ואילו ערכאת הערעור, קיבלה את ערעורו של המשיב, כך שלבסוף נפסק כי אין לקזז סכומים אלה מן הקצבאות החודשיות המגיעות לו.

המבקש עותר לביטולו של פסק הבוררות הנ"ל, שניתן ביום 19/10/10, על ידי ערכאת הערעור של רשות השיפוט בו חויב לחדול מניכוי קצבת השאירים מקצבתו החודשית וכן להשיב לידי המשיב את כל הסכומים שנוכו מקצבתו מהמועד בו נכנסו לתוקף כללים חדשים ועד למועד התשלום בפועל, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה.

פסקי הבוררות

בערכאה הראשונה, נקבע כי תכלית החקיקה אכן עולה בקנה אחד עם טענות המשיב  (ראה פיסקה 42 לפסק הבוררים) וכן מבחני הצדק וההגינות בהחלט פועלים לטובתו שכן אין צידוק להעברתם של כספים שנועדו לתמיכה סוציאלית באלמן וקיזוזם לטובת הקיבוץ (פיסקה 45). אולם, המותב סבר (ברוב דעות), כי טענות המבקש בדבר מוגבלותה של רשות השיפוט לפעול על פי כללי פרשנות נכונה ועל כן אין ביכולתה לקבוע כי הכלל בלתי סביר, חורג מסמכות או בטל היות וראוי כי שאלה זו תובא בפני בית המשפט המוסמך ועל כן דחה את תביעת המשיב.

בערכאה השנייה, בהרכב של חמישה, נקבע פה אחד כי לרשות סמכות ליתן פרשנות לחוזים, תקנונים והוראות חוק, היות וההסמכה לפי ס' 113 אינה מסויגת וכן לפי סעיף 3' לתקנון הרשות קמה לה הסמכות לפסוק על פי מיטב שפיטתה, וזאת על יסוד הטענות והראיות שהוצגו בפניה וכן מוסמכת לפסוק שלא על פי הדין המהותי.

אשר לטענה כי עסקינן בשאלה חוקתית, נקבע כי ההבחנה בין עניין פנימי לעניין חוקתי, תיעשה במשורה, ושאלה חוקתית, בה יהיה מנוע בורר מלהכריע היא שאלה עקרונית, שיש בה כדי להכריע באופן ישיר, לפגוע בזכויות אדם או בשורש חוקיות המשטר. היות והשאלה שבמחלוקת בין הצדדים, היא שאלה כספית כלכלית קלאסית (שמתאימה בדיוק להליך הבוררות) הרי שאין אנו מצויים במישור החוקתי ומשכך, הסמכות שרירה וקיימת.

אשר לגוף המחלוקת, נקבע כי הקטנת קצבה מעין פנסיונית, נוכח פטירת אשת המשיב, לא נראית כמקדמת ערכים של שוויון, שעה שלו הייתה עוד בחיים, והייתה עוזבת את הקיבוץ, לא הייתה מחויבת היא להעביר את זכויות הפנסיה שלה לקיבוץ. זאת ועוד, קיימת אפליה בין מי שחי בגפו לבין מי שחי עם בן זוג ומכאן אי הצדק וחוסר ההגינות. הוראת ס' 22(א) לכללי 85 אינה הוגנת מקום בו מוקטנת הקצבה המגיעה לו נוכח פטירת בת זוגו.

אשר לתחולה רטרואקטיבית, נקבע כי החלת הכללים היא פרוספקטיבית נוכח העובדה כי הם אינם מוחלים מעת עזיבת המשיב את הקיבוץ, אלא רק מעת כניסתם לתוקף, קרי שנת 1993. זאת ועוד, מקריאתו של ס' 22(ב) לכללי 85, ניכר כי נצפתה אפשרות ריאלית לביטול ההסדר הקבוע בס' 22(א) באופן המאפשר לשנות את ההסדרים במפורש ונוכח כך, לא קם למבקש אינטרס הסתמכות היות ונלקחה בחשבון האפשרות לשינוי הכללים.

טיעוני הצדדים

טענות המבקש

לטענת המבקש, רשות השיפוט חרגה מסמכותה עת כפתה תוצאה שאינה עולה בקנה אחד עם תקנת הציבור ומושכלות היסוד באופן שגרם למבקש עיוות דין ביחס בלתי סביר. כמו כן ההחלטה סותרת התחייבויות שהצדדים נטלו על עצמם מבעוד מועד ואף מבטלת הוראות דין, הן ביחס לצדדים והן ביחס ליתר חברי הקיבוץ. 

לגופו של עניין, טוען המבקש, כי הקיזוז שנעשה על ידו נעשה כחוק ולפי ההוראות הנוגעות לדמי העזיבה. כמו כן, לפי תקנון הקיבוץ ( נספח 5 להמרצה) - החוזה המחייב את הצדדים                (להלן: "התקנון"), דמי העזיבה והקצבה החודשית מחושבים בהתאם להוראות הכללים בדבר זכויות חבר יוצא מהקיבוץ ובעניין זה הכללים הרלוונטיים הם אלה שפורסמו בשנת 1985       (להלן: "כללי 85") והיו בתוקף ערב עזיבת המשיב. כללים אלה, הותקנו מכוח תקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג - 1973 (ראה נספח 4 לבקשה, להלן: "תקנות האגודות השיתופיות").

בשנת 1993, לאחר עזיבת המשיב את המבקש, הותקנו כללי עזיבה חדשים בהם נקבע כי ניתן שלא להפחית מסכומי הקבצה המשולמת את פנסית השאירים (להלן: "כללי 93", ראה נספח 3 לבקשה). לדעת המבקש, אין מחלוקת כי אין תחולה לכללים אלה על עניינו של המשיב.

זאת ועוד, הפנה המבקש לקביעתו של יו"ר המותב הראשון, כי כללי 93 אכן משקפים דין הוגן וסביר, אך אין להם תחולה בענייננו ולא ניתן להחליף את הכללים הישנים או לבטלם, שכן סמכות ביטול הוראות חיקוק - גם במקרים של אי סבירות קיצונית - מסורה לידי בית משפט מוסמך ובוודאי לא לידי גוף בורר.